גרי היימן, בנו של פול, שוהה בישראל בזמן שפורצת מלחמת יום הכיפורים. גרי בן ה-22, מחליט להתנדב לשנת שירות בצה"ל ובמהלך המלחמה מוצב באוגדת תותחנים ברמת הגולן ובהמשך מתנדב לשרות מילואים ביחידת 669. בתום שנת השירות, גרי מחליט להישאר בארץ ולהקדיש פועלו להקמת מפעל יצרני למען מדינת ישראל ותושביה. המחשבה על הפרחת השממה ותוצרת כחול לבן מנחה אותו בדרכו ולמקום מושבו של המפעל הוא בוחר את העיר ערד בנגב – בכדי לספק תעסוקה לתושבי הפריפריה.

עם גל העלייה ממדינות חבר העמים, מוקם מפעל לתפירת בגדי עבודה במגדל העמק כשהחזון עודנו הקמת מפעלים יצרניים ומתן מענה לצורך סיפוק תעסוקה בפריפריה.

לאור הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994, מקימה החברה מפעל לייצור מגבות בירדן – מתוך כוונה לייצר שיתוף פעולה בין המדינות, וחיזוק הקשרים בין שני העמים.

לאחר מאבק בן שנים לשמר את הפעילות, נסגר קו הייצור של "מגבות ערד" בערד. החברה בוחרת להשאיר את המרכז הלוגיסטי שלה בעיר ערד ממנו היא מפיצה את מוצריה לכלל לקוחותיה בישראל וממשיכה לספק תעסוקה לחלק מתושבי העיר וסביבתה.